הדגמת תבניות וורדפרס

המניפולציה והשעבוד יכולים להיות דברים רבים בתחילת המאה העשרים ואחת – תרבות הצריכה, אלפי מסרים פרסומיים להם נחשפת התודעה מידי יום רגע ברגע, מערכות התקשורת והחדשות המשדרות את מה שרוצים שנאמין שהיא המציאות, ממשלות המצדיקות את מעשיהן בשם "החופש" ו"העולם החופשי" ומייצרות תודעה של פחד מפני מה שאינו כזה מול יצירת הזדהות חסרת ביקורת מול מעשיהן, ניצול של כוח עבודה זול ב"עולם השלישי", ניצול של החלשים, המדוכאים וסימומם התודעתי באמצעות הבטחות שווא ועוד מסרים פרסומיים. חיי היומיום הם המטריקס. היות האדם עבד בתוך המציאות היא עניין נתון. עם זאת, מטריקס לא משאיר את הצופה בתוך עולם חסר אפשרות פעולה ומציע דרך להשתחרר מהעולם הזה. אם לא נסתכל על האנלוגיה האפלטונית כפשוטה, אפשר להציע קריאה של הסרט ככזה שלא מדבר על יציאה מתוך העולם אל תוך עולם אחר, אלא ש"יציאה" זו אינה אלא סוג של שינוי תודעתי, בו האדם הופך בשלב ראשון מודע לכוחות הפועלים עליו, ובשלב הבא הוא יכול להתנגד לכוח הזה ולכופף את החוקים הללו בתוך העולם בו הם פועלים.

“free your mind" היא הדרך שעליה ממליץ ניו בסוף הסרט.

את העולם אין לשנות, כי זהו העולם הנתון, אבל את תודעתך ביחס אליו אפשר לשנות. זהו שינוי תפישתי שיגרור אחריו שינוי של המציאות הנתפשת. אומר ניו בסצינת הסיום:
“That to be free, truly free, you cannot change your cage. You have to change yourself……When I used to look out at this world, all I could see was its edges, its boundaries, its rules and controls, its leaders and laws. But now, I see another world. A different world where all things are possible. A world of hope. Of peace. I know if you can free your mind, you'll find the way.”

פחד, ספק, חוסר אמונה. תמצית הסרט היא לנסות ולהתגבר על שלושת אלו ולחיות חיים משוחררים ככל האפשר מן השליטה והתרדמת שמפילה עלינו החברה והעולם הטכנולוגי שבו אנו מצויים היום. הסרט קורא לשחרור מהטכנולוגיה שהפכנו עבדים לה ותלויים בה– טלוויזיה, רשת האינטרנט, דואר אלקטרוני, טלפונים סלולריים, זמינות תמידית, תרבות הצריכה, עולמות וירטואליים של סימולציה, כרטיסים אוטומטיים שפותחים דלתות, מצלמות שעוקבות אחרי העובדים, סייבר-סקס, היפר מציאות בה הדגם והסימולציה הופכת למציאות. מטריקס קורא להתרחק מהפחד, מהספק ומחוסר האמונה, לא להרגיש את כל אלו, להרדם תודעתית ולהפוך לאובייקט חד מימדי של צריכה תוך אשליה עצמית שזה הוא הקיום האותנטי ביותר שיכול להיות.

אפשריות בחירה רבות לא בהכרח מלמדות על יותר חרות, אלא על ארגון טוב ומנוהל יותר של הפרט בתוך העולם ואפשרות מניפולציה רבות יותר. אין לאן לצאת, המטריקס היא העולם בו אנו חיים. המציאות היא כזו, אבל תוך מודעות לכוח שיש לסובייקט הפועל בעולם כזה, ניתן לשלוט בה ולסרב להישלט על ידה. זוהי תפישה רדיקלית של התנגדות, שכן בפועל ההתנגדות אינה אלא מינורית בהרבה, מקומית, ולעתים אף דורשת מחיר כבד אם היא מובעת.

מהו, אם כן, אמיתי? כיצד יכול אדם לדעת שהוא לא חי בתוך חלום, שממנו יתעורר ברגע הבא? במציאות שאינה אלא סימולציה של מציאות או אף יותר נכון – מציאות בתוך סימולציה, מה יכול להחשב אמיתי? האם יש בכלל אפשרות לדעת? תהייה זו, בעניין הקריטריון ל'מציאות', הועלתה במאה ה17- על ידי הפילוסוף הצרפתי רנה דיקרט.

בטיעון שידוע כטיעון החלום, שואל דיקרט כיצד הוא יכול להיות בטוח שמה שהוא חווה כמציאות אינו אלא חלום שהוא חולם בכל רגע ורגע. איזה קריטריון ניתן להציג, שיצביע על המציאות הממשית מעבר לכל ספק. טיעון החלום של דיקרט הוא שאין כזה קריטריון:

"אמנם כרגע נראה לי היטב, שהעינים שבהן מביט אני אל הנייר הזה, אינן אחוזות כלל בתרדמה…מה שיקרה בשעת שינה אינו נראה כלל ברור ומובחן ככל זה. אולם, כשחושב אני על זאת בתשומת-לב, נזכר אני שלעתים קרובות התעוני מראות-שוא דומים לאלו בשעה שישנתי. וכשאני מתמיד במחשבה זו, רואה אני בבירור שאין שום סימנים מובהקים או אותות בטוחים למדי, שעל-פיהם יהא אפשר להבדיל במפורש בין מצב הערות לבין מצב השינה." (דיקרט, הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, עמ' 31)

מטריקס מדגים ומביע את הרעיון של מציאות מול חלום במספר סצינות בתחילת הסרט. כל עוד ניו לא "התעורר" (עוד רמז לערות מול חלום) ולא נותק מהמטריקס אליה הוא מחובר, מוצג הספק שלו לגבי חוויותיו שלו עצמו – האם הן מציאות או שמא הוא חולם? למשל, כאשר צ'וי מגיע אליו לקחת את העותק הלא חוקי של תוכנת הדמיית המציאות שמוכר לו ניו, שואל אותו ניו:

“?You ever have the feeling that you're not sure if you're awake or still dreaming"

צ'וי לא מפקפק כלל במציאות בה הוא נמצא, ומבחינתו הדיסק שניו מוכר לו הוא הסימולציה, בעוד המציאות היא מה שהיא נראית. את תחושות החלום ועיוות המציאות שניו מדבר עליהן מייחס צ'וי לסם הזייה מסקלין ומציע לניו להצטרף למסיבה כדי להתנתק…